איך האתר בעיניכם?



לתמונות נוספות...

ירח דבש

ראשי >ירח דבש
 
סיכום ירח הדבש שלנו
 

   הטיול ההזוי הבא היה בעצם ירח הדבש שלנו, לא פחות ולא יותר...והוא התחיל כך:

איך שהגענו לפריז פגשנו את בנג'מין שגר ליד כיכר בסטיליה. הוא לקח אותנו עם המזוודות לחברים שלו שישבו במסעדה. החברים שלו היו מאוד נחמדים וחברמנים ואחת מידידות שלו אפילו ענדה מגן דוד וסיפרה לנו שהיא יהודיה ושיש לה משפחה בנתניה. אח"כ הלכנו אליו הביתה והלכנו לישון.

   בבוקר קנינו עוגיות בסופר ונסענו לארמון ורסאי. דווקא ביום הזה היו עבודות ברכבת ואפילו הפקידה במטרו לא ידעה ומכרה לנו כרטיסים לרכבת. בסוף כדי להגיע  למקום היינו צריכים להחליף 5 רכבות! לבסוף הגענו והיה תור ענק בכניסה לארמון. העדפנו לא להכנס בפנים אלא ללכת ישר לגנים, שהיו מדהימים ביופיים. הצטלמנו הרבה ואח"כ ישבנו ליד אגם עם ברבורים, ברווזים ועופות אחרים. אכלנו במבה ועוגיות והיה מאוד רומנטי ופסטורלי. התקבצו לידינו עופות מים שלא פחדו מאיתנו והאכלנו אותם בבמבה.

    אח"כ נסענו לראות את שער הניצחון. שער מרשים, אבל שום דבר מיוחד. ליד השער דולקת אש נצחית ולידה ערמות של פרחים ואיש צבא עתיר מדליות שמצדיע לכל הכיוונים כדי שהתיירים יצלמו אותו.

    משם המשכנו בשדרות השנאז אליזה. יש שם מלא חנויות מותגים, חלקם יש גם בארץ. הכל שם יקר לפחות פי 1 וחצי  מבארץ, אז לא חשבנו אפילו לעשות שם קניות. בעיקר הסתובבנו סתם וראינו אנשים יפים.

אח"כ נכנסנו לרובע לה מארה. נכנסנו שם לאיזו כנסייה וראינו שיש שם תפילה. גם ברובע הזה יש חנויות בעיקר. הרובע מאופיין בעיקר ע"י כך שחלק ממנו שייך ליהודים ובו מסעדות כשרות. שם אכלנו פלאפל לא רע בכלל, רק שאין שם פיתות והם שמים חומוס ופלאפל בתוך לחמניה. הבעלים של המקום היו דווקא ערבים. חוץ מזה הרובע מאופיין בנוכחות של גייז רבים במקום. מעין רחוב שנקין של ת"א. יש שם גם את כיכר ווז' שבה נמצא בית המלך, בית המלכה ובית ויקטור הוגו (הסופר שכתב את סיפור הגיבן מנוטרדם). בכניסה לכיכר בחור צעיר אחד ניגן את "התקווה" על נבל. זה ריגש אותנו מאוד ולירון שם לו מטבע. לירון היה עייף מדי מכדי להסתובב בכיכר וחזרנו לביתו של בנג'מין.

     בנג'מין יצא עם חבריו למועדון ונתן לנו הוראות כיצד להגיע לשם. התקלחנו, התארגנו והגענו לכנסיית הסקרה קר בגבעת המונמרטר וראינו שם מופע זיקוקים מרהיב במיוחד. (חבל שהגענו באיחור.) אח"כ הלכנו עם בנג'מין וחבריו למועדון "מונמרטר" שאליו עמדנו הרבה זמן בתור ושילמנו 15 יורו כל אחד. בתור איזה צרפתי כמעט התחיל  איתנו מכות  כי הוא טען שנדחפנו. ועוד פגשנו שם איזה חבר של בנג'מין שהתברר שהוא לבנוני. הוא חשב שאנחנו שונאי ערבים בגלל כל עניין המלחמה בין ישראל ללבנון. הוא מיהר להסביר לנו שבלבנון יש הרבה קבוצות ולא כולן נגד ישראל. ושיש שם הרבה אנשים שרוצים רק לחיות את חייהם ובכלל לא מתעניינים בפוליטיקה. עניתי לו שהוא לא צריך להגיד את זה כי זה מובן מאליו ושחבל מאוד שהגענו למצב של להסביר דברים כאלה. המועדון עצמו היה פח! לא היה כמעט תאורה והמוזיקה היתה שירים  ישנים בצרפתית. כל פעם עלו לבמה זמרים לא מוכרים שהחליפו תחפושות ושרו.... (אך האמת שהאווירה מאוד מאוד מזכירה את מועדון התיאטרון בת"א) בנג'מין ניסה לרקוד איתי  סלסה ואח"כ הצטלמנו כל החבר'ה ואנחנו חתכנו לישון. זה היה 2 בלילה ונסענו חזרה באוטובוס לילה שהיה מלא שיכורים.

    בבוקר נסענו לכנסיית  הנוטרדם. לירון ממש התלהב כי היא היתה בדיוק כמו בסרט מצוייר. בפנים התקיימה תפילת יום ראשון. אח"כ עלינו למעלה וביקרנו במגדל הפעמון והצטלמנו לידו. העלייה כללה עליה במדרגות רבות וחלק מהאנשים כמעט התעלפו. אפילו לירון, שהוא בכושר טוב, התלונן על העלייה המייגעת. השקפנו על פריז היפה מלמעלה וירדנו. אח"כ הלכנו למרכז פומפידו שהוא מרכז לאומנות. בחוץ הופיעו אומנים עצמאיים, כמו פנטומימאים וכו' , שבסוף המופע העבירו כובע לאיסוף מטבעות. אח"כ הלכנו לאורך הנהר. היה מאוד רומנטי. קנינו מזכרות- מגנטים למקרר עם תמונות של פריז, לנו ולאמא שלי. נעמדנו בתור לכנסיית סן שאפל, אך התייאשנו ובמקום לראות עוד כנסייה המשכנו לאורך הנהר. הגענו לאזור מוזאון הלובר, שהיה סגור, אך מאוד מרשים גם מבחוץ. אליו צמודים גני טיולרי היפים. כייף מאוד היה להסתובב בגנים האלה, כיוון שהיה זה סתיו, כל העצים בשדרה היו צהובים ואדומים והשליחו את עליהם עלינו- מה שנתן למקום אווירה קסומה. שם ישבנו על כסא ליד המזרקה וצפינו בברווזים המתרחצים. אח"כ הצטלמנו בכיכר קונקורד והמשכנו למגדל אייפל. לירון, משום מה, חשב שהמגדל קרוב וכל הדרך מקטדרלת הנוטרדם ועד למגדל אייפל הלכנו ברגל. כשכפות הרגליים שלי שרפו כאילו אני הולכת על גחלים, סוף סוף ראיתי את מגדל אייפל. לאחר תור מייגע חיכינו עם עוד אנשים למעלית שלא הגיעה ואז הודיעו לנו שהיא התקלקלה והעבירו אותנו לתור בקצה השני. ועד שצרפתייה אחת לא התחילה לצעוק , אף אחד לא חשב להכניס אותנו. הנוף מהמגדל היה מדהים ומאוד רומנטי. אח"כ הצטלמנו גם בחוץ עם הרקע של המגדל... שהיה כולו מנצנץ ומואר בלילה.

   אח"כ חזרנו לכיכר בסטילה ואכלנו אורז ואיטריות במסעדה סינית. אחרי זה  הגענו לביתו של בנג'מין וראינו ביחד איתו סרט חדש עם ג'ון טרבולטה... כשאנחנו מנשנשים במבה וביסלי שהבאנו מארץ ופררו רוז'ה שהבאנו מהדיוטי  פרי. בהמשך נרדמתי וישנתי חלק מהסרט. אח"כ כולנו הלכנו לישון.

   ביום שני בבוקר יצאני לדיסני-לנד. היינו בפארק אחד, יום אחד ולא הספקנו הכל. (צריך שם לפחות יומיים-שלוש.) בגדול- המקום מדהים ברמות קשות ואני רציתי  להשאר שם ולגור בארמון הגדול. אח"כ קנינו גלידה טעימה מאוד וצפינו בתהלוכת רחוב של דיסני- יפה בצורה שלא ניתן לתאר. מה שבטוח- אנחנו עוד נחזור לדיסני-לנד.

   בערב, עשינו קניות בסופר והכנו לנו ארוחה בבית. לירון נזכר שבארץ חוגגים עכשיו ערב סוכות ואוכלים ארוחה חגיגית ואנחנו עושים ארוחה חגיגית בפריז. הראנו לבן את התמונות מהחתונה שלנו ונפרדנו ממנו....כי מחר אנחנו כבר נהיה בלונדון.
 
                     

   קמנו מוקדם בבוקר ולקחנו מונית ספיישל לתחנת הרכבת של יורוסטאר. הרכבת שלנו היתה אמורה לצאת ב- 08:07. היינו צריכים להוציא את הכרטיסים שהזמנו, אך הסתבכנו עם המכונה. אח"כ שלחו אותנו לעמוד בתורים הלא נכונים ובסוף פספסנו את הרכבת. אני כמעט בכיתי בעמדת הצ'ק – אין  ואז נתנו לנו מקומות ברכבת של 09:43. אז בסוף הגענו ללונדון רק בשעה 11:19. איך שהגענו, התקשרנו לטרי. הוא נשמע מאוד נחמד. ( אך מאוחר יותר הוא התגלה כיצור דוחה ורכלן שתקע לנו סכין בגב אחרי שעזבנו! ) הוא חיכה לנו בבית שלו שהתגלה כמזבלה. אני מייד נהייתי שם חולה בגלל האבק, אז מהרנו להשאיר את המזוודות ולברוח לעיר. היה זה יום מעונן. התחלנו את הטיול שלנו ברג'נטס פארק, עברנו דרך מוזיאון שרלוק הומס, שהיה סגור משום מה והמשכנו למוזאון מדאם טוסו. לירון נהנה מאוד במוזיאון, להצטלם עם סלבס עשויים שעווה שחלקם נראו סופר אמיתיים. ביציאה ממוזאון הכניסו את כולם לחדר הפחדה, שם לירון פחד מאוד והולי הפחידה את השחקנים שניסו להפחיד אותה. משם המשכנו למחזמר. ראינו את המחזרמר "מלך האריות" של דיסני שהיה פשוט אדיר והתקיים בתיאטרון מפואר עם קומות ומרפסות. אח"כ חזרנו לדירה והלכנו לישון.(היה סיוט!) ביום השני שלנו בלונדון, נסענו לעיירת גריניץ' ושם הלכנו למוזיאון הימי המלכותי, בית המלכה ומצפה הכוכבים. במצפה הכוכבים הצטלמנו בקו גריניץ' (קו המשווה) ואז נסענו חזרה והלכנו לטייל באזור הקונבנט גארדן והשוק. הכל היה שם יקר מאוד וגם כמעט ולא היה שום דבר מיוחד. דיי דומה לשוק רמלה בארץ. ואותם מוצרים בחנויות כמו אצלינו.. היו שם הופעות של כל מיני אומנים, כגון קוסמים, אקרובטים וזמרי אופרה שעברו ואספו מטבעות בסוף ההופעה. אח"כ הלכנו לבית של טרי להתקלח ולצאת לאזור הבילויים של לונדון-סוהו.

     הגענו לסוהו באוטובוס וכשניסינו להכנס לפאב, התברר שלירון שכח תעודות מזהות בדירה ולא נתנו לנו להכנס לאף מקום, אז חזרנו לקחת אותן. בגלל שפאבים בלונדון נסגרים ב-11 בלילה ומועדונים ב-3 בבוקר, כשחזרנו עם תעודות הזהות הכל היה כבר סגור, חוץ ממועדונים, אבל לא ידענו לאיזה מהם כדאי ללכת. אז בסוף טרי לקח אותנו למסיבה נחמדה עם מופע דראג משעשע. (למשל, לדראגיסטית  אחת היתה רק שן אחת בלבד ואחת אחרת שרה שיר על איך שהיא משחררת פלוצים ובסוף בורח לה הקקי.) נהנינו במסיבה ואח"כ הלכנו לישון.

    ביום האחרון בלונדון הלכנו לביג -בן וקנינו שם מזכרות. אח"כ הלכנו לראות את משמר הפרשים ואחרי זה הלכנו לארמון בקנהם. צילמנו את  השומרים וראינו את משפחת המלוכה יוצאים מהארמון בליווי שומרים ואני אפילו צילמתי את הנסיך. אח"כ עשינו קניות בסופר ועשינו לנו פיקניק בפארק. קנינו פטל ובלקבריס טריים ואכלנו בהנאה. את שאר היום העברנו בפארקים השונים של לונדון, שמאוד יפים. והכי אהבנו את פארק סאנט ג'יימס עם עופות המים והסנאים. ליטפתי  סקנאי והאכלתי סנאיים ואפשר לומר שזה הדבר היחיד שבאמת אהבתי בלונדון. את שעות הערב בילינו בשטוט בסמטאות לונדון חשוכות כשאנחנו שרים ביחד שירים בעברית ואח"כ הלכנו לישון וקמנו ליום חדש.

                      

      שמחנו מאוד לעזוב כבר את לונדון האפורה עם אנשיה הצבועים והמשעממים והגענו לאמסטרדם, אהובתנו. איזה אחד , לא מפותח, רכוב על אופניים, קידם את פנינו באמסטרדם בברכת "פקינג ג'ויש" שזרק לעברינו....אך מזה נתעלם...  איך שהגענו, הלכנו לביתו של הנס שהראה לנו איפה משכירים אופניים. בשוק שנמצא ליד השכרת אופניים קנינו כובע ומזכרות ונסענו להסתובב באמסטרדם על אופניים. אח"כ רצינו לצאת בלילה, אבל לא הרגשתי טוב ונשארנו בבית. באותו זמן התארחו בביתו של הנס עוד זוג נשוי. הבחור היה מצרפת ואישתו ממורוקו. הם הכינו לנו תה מורוקאי, הראנו להם את תמונות החתונה שלנו והם הראו לנו את הוידאו של האירוסין שלהם ואח"כ ניהלנו שיחה על דתות וסכסוך בין ישראל ומדינות ערב ולא שמנו לב שהשעה היתה כבר 1 בלילה. אח"כ הלכנו לישון והכלבה של הנס באה לישון איתנו. בבוקר  הלכנו למוזיאון של אנה פרנק, שהיה מאוד מושקע ולירון שמח על כך שיש מקום כזה ואנשים מכל העולם עומדים בתור כדי להכנס אליו. אח"כ אכלנו פנקייק  הולנדי אמיתי והתפוצצנו. אחרי זה הלכנו לשוק הפרחים, שמאוד תיירותי. יש שם חנויות שונות, עם קשקושים מאוד יפים, דברים אותנטיים, מקוריים ושימושיים ואני רציתי לקנות  פשוט כל מה שראיתי שם. קנינו שם נעלי בית הולנדיות ומלחיה הולנדית והסתובבנו בחנויות. יש שם חנות שמוכרת פטריות וסמים אחרים.... מלא כדורים צבעוניים ומוצרים נלווים. נכנסנו להסתכל...אבל- לא, תודה! אח"כ המשכנו למוזיאון ואן גוך ומשם חזרנו הביתה. בערב הלכנו לאזור החלונות האדומים והיה מאוד משעשע. משם המשכנו למסיבת גייז במועדון EXIT. המקום היה ממש סבבה, אבל התמלא רק לקראת 2 בלילה. שתיתי בירה וזה הרדים אותי ברחבה...אז הלכנו הביתה.

       למחרת קבענו עם הזוג השני להכין ביחד ארוחת ערב, אז הלכנו לסופר לעשות קניות. באותו יום התקיים בעיר מרתון, אז נסענו לוונדל-פארק – הפארק הגדול של אמסטרדם. ישבנו שם על ספסל, אכלנו ועודדנו את המתחרים. אח"כ היה לנו מירוץ אופניים משלנו כדי להחזיר את האופניים לחנות בזמן והגענו דקה לפני הסגירה. אחרי שהחזרנו את האופניים חזרנו הביתה, בישלנו ארוחת ערב מורוקאית עם הזוג השני והיה כייף גדול. היו נרות ויין ושיחות מעניינות ואח"כ הגיע עוד אורח מספרד ושתינו כולנו תה ביחד. אח"כ אני ולירון ישבנו עם הנס עד 12 בלילה. הוא נתן לנו במתנה ספר תמונות של אמסטרדם וקישוט שתולים במטבח והלכנו לישון. (ביחד עם הכלבה של הנס כמובן.) בבוקר נפרדנו מכולם לשלום והמשכנו לדבלין. ואני עוד בטח אחזור לאמסטרדם ואביא איתי מזוודה ריקה כדי להעמיס לתוכה את נפלאות הולנד המהממת.

                   

    ביום הראשון בדבלין נתקענו ברחוב עם המזוודות, כי היינו צריכים לחכות  עד השעה 20:00 שהמארח שלנו, ארתור, יחזור מעבודה. שמנו את המזוודות באינטרנט קפה, נכנסנו לחנויות ומדדנו תחפושות של הלווין. אח"כ אכלנו פיצה באיזו מסעדה עלובה, אכלנו שוקולד כשאנחנו יושבים בתוך התחנה המרכזית של דבלין ומרגישים הומלסים ואח"כ שתינו תה בתוך פיצוציה. סוף-סוף הגיעה השעה 20:00 ונסענו למארח שלנו, שהוא וחברה שלו באו מפולין לאירלנד לעבוד. ישבנו עם הבחור, שהיה נחמד מאוד וניסה להפשיר אותנו באמצעות תה חם ואחרי זה ניפחנו לעצמנו מיטה מתנפחת והלכנו לישון ליד החימום.

    בבוקר נסענו באוטובוס תיירים לגלריה הלאומית, למוזאון הלאומי, לכלא קלמנהיים, לפארק נחמד ולמוזיאון גינס. במוזיאון גינס ראינו את כל שלבי הכנת הבירה ובסוף קיבלנו פויינט של בירת גינס, אירית, אמיתית וטרייה. בכלא לירון פחד כל הזמן ואני הייתי מרוצה מאווירת סרט האימה ששררה במקום. בערב יצאנו עם המארחים שלנו לפאב אירי אמיתי ונחמד.

    למחרת נסענו לגן החיות של דבלין וצילמנו את כל החיות. את הערב בילינו באזור הטמפל-בר של דבלין, בפאב אירי אמיתי, עם מוזיקה אירית חיה. היה הכי מדליק בעולם!

    בבוקר הגענו להשכרת רכב. הרכב שקיבלנו היה ניסן מיקרה. לקח לנו הרבה זמן לצאת מדבלין ולצאת לכביש הנכון. כל הזמן הסתבכנו בדרך ונכנסנו שוב ושוב לתוך העיר. לירון הסתגל מהר לנהוג בצד השני, אך לא לפני שגירד את המדרכה ועפה לו הטאסה. כשסוף סוף יצאנו לטיול.... ביקרנו בגני פאוארסקורט המדהימים ואח"כ במפל שנמצא ליד והוא בגובה 122 מטר. אח"כ נסענו לעיירת גלנדלוך וכיוון שכבר היה מאוחר – החלטנו לישון באוטו. נכנסנו למסעדה של מלון שהיה שם ושתינו תה חם. אח"כ התארגנו שם בשירותים והלכנו לישון. היה קר מאוד והיתה לנו רק שמיכה אחת ובקיצור- סיוט!

     שמחנו כשהגיע הבוקר ויצאנו לטיול בהרי ויקלואו, אגם גלנדלוך והמנזר. נדבק אלינו איזה בחור אחד עם שפם שהיה מטקסס ויחד טיילנו בהרים. אח"כ נפרדנו ממנו לשלום והתחלנו לנסוע לכיוון מערב אירלנד. הדרך היתה ארוכה ומפותלת... לבסוף הגענו לקילקני- עיירה יפה ובה טירה יפייפיה. משם אדריאן אסף אותנו לביתו, ששימש לו ולחבריו כמועדון לילה- כלומר, בכל מקום היה לכלוך, בדלי סיגריות ,פחיות בירה והריח היה בהתאם. החבר'ה היו סטלנים, אבל נחמדים מאוד וסקרנים לגבי ישראל. התקלחנו אצלו ואז החבר שלו, קריסטופר, ריחם עלינו והציע לנו שנישן בבית שלו. רגע לפני שיצאנו לבילוי בפאב מקומי, גיליתי שאבדה לי טבעת הנישואין וכל העולם ואמא שלו התחילו לחפש אותה. לבסוף נמצאה הטבעת בתוך תיק רחצה וכולם צחקו עלי. אח"כ יצאנו לפאב נורא מגניב ועתיק. זה היה פעם בית של מכשפה שהעלו אותה על מוקד. והולי נורא כעסה על לירון ששכח לקחת את המצלמה! אחרי שבילו בשני פאבים, לקח  אותנו קריסטופר לישון בביתו. היה לנו כייף ונעים במיטה ענקית ועם החתולה של קריס שבאה לישון איתנו.

    בבוקר קריס היה בהאנג אובר והתנצל עשרות  פעמים על כך שלא הכין לנו ארוחת בוקר....חמוד כזה! הלכנו לבית של אדריאן כדי להפרד ממנו, אבל קריסטופר לא הצליח להעיר אותו ונסענו. לירון כל הזמן התלונן על איכות הכבישים באירלנד, אך בסוף הגענו לטירת "רוק אוף קשל" בעיירת קשל ושם כמעט ועפנו ברוח האירלנדית, כך שהביקור היה קצר. משם המשכנו לעיירת קילרנאי- שממנה מתחילה הטבעת של קרי- מסלול מעגלי, לאורך החופים- אחד המקומות הכי יפים באירלנד. כשהגענו לעיירה ירד גשם חזק , אך מהר מאוד גילינו שאפילו במזג אוויר שכזה המקום תיירותי מאוד וכבר לא נשאר מקום באף אכסניה. נרטבתי לגמרי בחיפוש לאחר מקום לינה ובסוף עצרנו ב- B&B (בד אנד ברקפסט) בבעלות משפחה נחמדה. החדר היה סבבה, אך המים החמים במקלחת באו בנגלות. אחרי המקלחת יצאנו לסיבוב בעיירה ואכלנו במסעדה סינית. האוכל היה טעים מאוד, אך  מנהל  המשמרת היה לחוץ ולא סימפטי, אז הלכנו מייד כשסיימנו לאכול. חזרנו לחדר והלכנו לישון.

   בבוקר ירדנו לארוחת הבוקר, שהיתה ממש צחוק הגורל! כוס של מיץ תפוזים, תה, לחם עם ריבה, רבע עגבנייה ומקושקשת מביצה אחת-זה מה שקיבלנו! סליחה... לירון קיבל גם קערית של קורנפלקס! אבל, כמובן שאין מה להתלונן, כי בשום מקום באירופה לא תקבלו ארוחת בוקר כמו בישראל, שגם לאוכל באנגליה ואירלנד אין לא טעם ולא ריח והאופציה הכי טובה הן מסעדות סיניות, הודיות וכו'. גם אוכל "איטלקי" בארצות אלו-אכזבה. אבל לא נורא. היה יום יפה בחוץ ויצאנו לעוד יום של טיולים. אולי המקום הכי יפה שהיתי בו באירלנד היה הפארק הלאומי של קילרנאי. פשוט  גן עדן, מקום קסום, כמו באגדות... ואני דמיינתי גמדים קטנים בכל מקום. היו שם פרות, אגם, מפל ויער שבו כל העצים לבשו סוודר ירוק. אחרי טיול זריז בפארק המשכנו לטבעת של קרי ושם ראינו נופים מרהיבים. בעיירה שנקרת סנים קנינו מזכרות. אח"כ נסענו לכיוון צוקיי מוהר ובדרך היינו צריכים לקחת מעבורת מכוניות- ספינה שמעבירה מכוניות מחוף אחד לאחר ולירון התלהב נורא! משם נסענו לאכסניה בדולין. האכסניה היתה ממש אחלה, עם אינטרנט חופשי, אח בסלון ומטבח מאובזר. שתינו שם תה ושיחקנו קלפים. המיטות היו מיטות קומותיים, אך אני ולירון הסתפקנו במיטה אחת.

     למחרת אכלנו לנו לחם עם נוטלה ותה ויצאנו לטייל בצוקי מוהר. שם עקפנו את הגדר כדי להתקרב לקצה הצוקים ולצלם תמונות שוות יותר ולירון כמעט מת מפחד. משם נסענו לפארק  לאומי של קונמרה ובדרך אספנו טראמפ בחורה אחת שהיתה איתנו באכסניה  והיא מניו-זילנד ומטיילת בטראמפים בכל אירלנד. היה לה ריח מאוד מסריח ושמחנו כשהיא כבר ירדה לנו מהאוטו. מאוחר יותר אספנו עוד 2 טרמפיסטים חמודים מצרפת ובסוף הגענו לעיירה בשם קליפדן, שם הורדנו אותם והלכנו לראות מכירה פומבית של סוסים שנערכה במקום. אח"כ טיילנו בפארק לאומי של קונמרה ואז התחלנו לחפש אכסניה ללילה. באכסניה אחת היה רק חדר זוגי פנוי , אך הוא נראה כמו חדר בכלא. ללא חימום, עם ריח של רטיבות ומקלחת בחצר.  ביקשנו שיחזירו לנו את הכסף ובאותו לילה העדפנו לישון באוטו. קנינו לנו תה ועוגיות בתחנת דלק ואז בנסיעה, כשברקע מתנגן שיר הסלואו שלנו, התחילו פתאום זיקוקים....בדיוק בזמן! היה זה ליל הלווין וכל הזמן שמעתי רעשים שבאים מתחת לאוטו.... לא יכולתי להרדם ואכלתי סרטים של החיים. ולירון מצא שיטה להתחמם ותקע נודים כל הלילה. אך הבוקר הגיע ונסענו למערות הנטיפים שבצפון אירלנד ודווקא היה מאוד נחמד ומעניין. משם נסענו ל- Ulster American Folk Park, שהוא פארק  שמתאר את היסטוריית ההגירה של תושבי צפון אירלנד ובו בתים שהם העתק מדוייק של בתי האנשים שהגרו. באותו יום זכינו לכניסה חינם, בגלל שכל השחקנים התכוננו להלווין ועשו חזרות וחלק מהאגפים היו סגורים. מפחיד מאוד לטייל  במקום כזה שבאמת  נראה, נשמע ומריח כמו מקום רדוף רוחות. (בכלל באירלנד יש צחנה חריפה של רטיבות, גם בבתים וגם לאנשים. מזג האוויר הגשום והקודר של אירלנד, ביחד עם המבנים הגוטיים הם השראה לכל סרט אימה ורוחות רפאים מצוי.)

     לאחר הביקור בפארק נסענו לעיר דרי, לביתו של ג'ון- פנסיונר אינטליגנטי וחביב שאירח אותנו בביתו הגדול ובילה איתנו ערב נחמד ליד האח. (ולפני שהגענו לבית שלו הסתובבנו קצת בקניון ולירון קנה לעצמו נעלי נייק שאין בארץ ויצא מרוצה.)

     בבוקר נסענו ל- Giat's Cause way, לראות תופעת טבע מיוחדת של לבה שקפאה בצורות משונות כשבאה במגע עם המים הקרים של האוקיינוס האטלנטי. אח"כ נסענו למקום שבו יש גשר חבלים לאי שנמצא בתוך הים, הצטלמנו ונסענו לכיוון בלפסט. כל הדרך ירד שלג ולירון התלהב כמו ילד קטן! כשהגענו לבלפסט, נשארנו באכסנייה הראשונה שראינו, שהיתה לא משהו בכלל. היינו עם כמה בנים מופרעים בחדר והיתה לנו סתימה במקלחת. בסלון דיברנו עם בחור אחד מאוסטרליה שגם כמונו כבר מאס מאירלנד הקרה והתגעגע הביתה. אח"כ פגשנו שם שתי בנות ישראליות שעובדות בבלפסט בעגלות ומוכרות מיישרי שיער. אז החלטנו שאנחנו הולכים לישון, אבל בערך ב-2 בלילה התפרצו לחדר שתי בנות סקוטיות שיכורות ומסוממות והתחילו לעשות בלאגן. הן קיללו אותנו ואת שתי הבנות האחרות שהיו בחדר ואיימו עלינו, אני כמעט הבאתי מכות לאחת מהן ולירון התחיל לקלל בעברית וזרק עליהן שמיכה. הבחור שהזמנו מהקבלה לא  הצליח להשתלט והזמין משטרה. לבסוף עפו השתיים מהחדר ונפטרנו מהן. אך לאחר שעה הגיעו הבנים, שהיו גם כן שיכורים ועשו מלא רעש עד שנרדמו. אחרי שנרדמו- שניים מהם נחרו ואחד דיבר מתוך שינה. איך שהוא שרדנו עד 8 בבוקר ומהרנו לעזוב את המקום. נסענו לטייל בהרי מורן- טיול שהיה מאוד מרגיע ואח"כ הגענו ל- Newgrange. יש שם קבר עתיק שנבנה 500 שנה לפני הפירמידות שבמצריים והוא מתוחכם מאוד לתקופת האבן שבה נבנה. יש בו  אפר של גופות. בגלל שישבנו לאכול איך שהגענו לשם, פספסנו את הסיור האחרון ובצער רב המשכנו לכיוון דאבלין, לטירת מלאהיד וכאשר הגענו למלאהיד היינו עייפים והלכנו שוב לישון באוטו. חלמתי חלומות מוזרים... כמו כאילו שאנחנו ישנים באוטו בנתניה ולירון מתעקש שהוא לא רוצה לישון ברחוב הרצל, אלה הוא רוצה לחנות ברחוב אחר.

    בבוקר התארגנו בשירותים ציבוריים, קנינו שתייה חמה בתחנת דלק והלכנו לטירת מלאהיד. היה שם גן שעשועים, אז הסתובבתי בקרוסלה עם ילדים קטנים ולירון נדנד אותי בנדנדה. בטירה היינו בסיור מודרך ובגלל השעה המוקדמת היינו היחידים שם, כלומר הסיור היה לשנינו בלבד. אח"כ נסענו דרך עיירת מלאהיד, שמאוד נחמדה, חזרה לדבלין ובדרך עצרנו לאכול ארוחת בוקר בעיירת Howth. כמו כל ארוחת בוקר אירופאית היא היתה עלובה ונשארתי רעבה.  המשכנו לדבלין, החזרנו את הרכב, עשינו קניות בסופר והלכנו לחפש מקום באכסניה. נשארנו באכסניית "פדיס פלס" , אכלנו ארוחת ערב ורצינו להתקלח, אך התברר שבכל הבניין אין מים ומנסים לסדר את זה. בנתיים ישבנו בחדר דיברנו עם גבריאל האיטלקי. המלצנו לו על פאב שאליו כדאי לצאת  בדבלין ואז הלכנו להתקלח בבניין ליד. אחרי המקלחת הלכנו לקבלה, שם ישבו כל עובדי האכסניה וראו סרט הלווין ב-DVD. היתי ממש עייפה מכדי לצאת ולא האמנתי שאני לא יוצאת בליל הלווין. אז ישבנו וראינו סרט אגדה  על ילדים ומכשפות וצפינו דרך החלון באנשים מחופשים שעוברים.

   בעצם כבר ירד לנו האוויר ולא נשארו עוד אנרגיות לכלום. כל מה שרצינו בשלב זה.... זה לחזור הביתה. התגעגענו לישון במיטה שלנו, לאוכל ישראלי, למשפחה, לחברים ואפילו לשגרת היום-יום! אז הלכנו לישון והיה לילה שקט מאוד לשם שינוי. כל השותפים שלנו בחדר חזרו בלילה והלכו לישון מבלי להרעיש. בבוקר אכלנו ארוחת בוקר ונסענו לשדה תעופה. כאן אחזה בנו אותה התרגשות כמו ביום שטסנו לפריז. זאת היתה חוויה אדירה אותה לא נשכח, אך סוף סוף אנחנו חוזרים הביתה וסוף סוף נראה את אלבום החתונה והוידאו. לירון קנה לו משקפי שמש בדיוטי-פרי וכאן נגמר מסע הכומתה שלנו. חזרנו לארץ שבעים מאירופה ופעם הבאה נטוס למזרח או לטיול גלישה. והדבר שאנחנו הכי צריכים עכשיו זה לקבוע תור למסאג', כי כתוצאה משינה באוטו נתפס לנו הצוואר.
 
 
 
 
הוספת תגובה

חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש